מדריך להורים, מתוך הרצאה של פרופ אוריאל שפירר

מה זה בכלל קוצר ראייה ולמה כולם מדברים על זה?

קוצר ראייה (מיופיה) הוא מצב שבו הילד רואה טוב לקרוב אבל מטושטש לרחוק, בגלל שהעין ארוכה מדי או שבירת האור חזקה מדי.
בעשורים האחרונים קוצר ראייה נהיה מאוד שכיח בעולם, במיוחד במדינות מזרח אסיה, אבל גם באירופה ובארה״ב השיעורים עולים בצורה ברורה.
החשש העיקרי אינו רק הצורך במשקפיים, אלא הסיכון לטווח ארוך: ככל שהמיופיה גבוהה יותר והעין ארוכה יותר, עולה הסיכון לניתוק רשתית, גלאוקומה וקטרקט מוקדם.

המאמר מבוסס על הרצאה של פרופ אוריאל שפירר המיועדת לאופטומטריסטים, מתוך כנס עדכונים ברפואת עיניים של המוסד ללימודי המשך בניהולו של ד"ר ניר ארדינסט ורופאי בית החולים וולפסון, מתאריך 23.12.25 שהתקיים באולם נגב, בניין המשרדים של ג'ונסון אנד ג'ונסון, קומה 3, חוצות שפיים

האם זמן שהייה בחוץ באמת מגן על העיניים?

שאלה: שמענו שצריך "שעתיים בחוץ ביום". זה באמת עוזר? גם אם הילד כבר מיופי?

• בילדים שעדיין לא מיופיים:
  יותר זמן בחוץ מוריד את הסיכוי לפתח קוצר ראייה ומאט את המעבר מהיפרופיה (פלוס) למינוס.
  מחקרים ומטה־אנליזות מראים שזו אחת ההתערבויות היעילות ביותר למניעה.
• בילדים שכבר מיופיים:
  ליותר זמן בחוץ יש אפקט מוגבל על ההתקדמות של המיופיה, והנתונים אינם חד־משמעיים.
  עדיין מומלץ לעודד פעילות חוץ בגלל יתרונות בריאותיים כלליים ואולי השפעה מסוימת, אך לא להסתמך על כך כטיפול יחיד למניעת החמרה.

איך זה עובד?
האור החזק בחוץ מגביר הפרשת דופמין ברשתית, חומר שמאט את הארכת העין, והדבר הודגם היטב בניסויי חיות.

שורה תחתונה להורה:

• כן – להקפיד על זמן בחוץ במיוחד לפני הופעת מיופיה.
• כן – גם בילד מיופי זה טוב, אבל לא במקום טיפול ייעודי.

---

מה זה טיפול באור אדום (RLRL) – ומה חשוב לדעת לגביו?

שאלה: הילד קיבל המלצה לטיפול באור אדום (RLRL). זה חדש, זה בטוח, זה עובד?

מה זה?
Repeated Low-Level Red-Light (RLRL) – הילד מביט מספר דקות ביום באור אדום בעוצמה נמוכה, לפי פרוטוקול קבוע.

יעילות:

• במחקר גדול על 264 ילדים בני 8-13, טיפול של 3 דקות פעמיים ביום, 5 ימים בשבוע, במשך שנה האט את התקדמות המספר בערך 0.59D והקטין את התארכות העין בכ-0.26 מ"מ לעומת קבוצת ביקורת.
• מטה-אנליזה של 20 מחקרים ואלפי ילדים אישרה: טיפול RLRL מאט בצורה יעילה את התקדמות המיופיה למשך 6-24 חודשים.

בטיחות:

• סקירה שיטתית של 20 מחקרים לא מצאה מקרים של אובדן ראייה קבוע.
• דווח על מקרים בודדים של ירידה זמנית בחדות ראייה ושינויים ב-OCT שנעלמו לחלוטין לאחר הפסקת הטיפול לכמה חודשים.
• תופעת הלוואי השכיחה: אפטר-אימג' (דימוי אחרי האור) שחולף בתוך כמה דקות.

שורה תחתונה להורה:

• הטיפול נראה יעיל מאוד בטווח הבינוני (שנים ראשונות).
• עד כה נתוני הבטיחות מעודדים, אך זה טיפול יחסית חדש ולכן חשוב מעקב צמוד והסבר מפורט מהרופא.
• הטיפול עדיין לא מבוצע בישראל בצורה סדירה

---

איך מודדים אם הטיפול למיופיה עובד?

שאלה: הרופא מדבר על "מספר" ועל "אורך עין". מה חשוב באמת לדעת?

יש שני מדדים עיקריים:

1. הרפרקציה (ה"מספר" במשקפיים):

• פשוט למדידה, עדיף אחרי טיפות ציקלופלגיה שמנטרלות פוקוס אקטיבי.
• משקף את התפקוד של הילד ביום-יום (ראייה).

2. אורך ציר העין (ביומטריה):

• מודד פיזית כמה העין ארוכה.
• קשור ישירות לסיכון לסיבוכים כמו ניתוק רשתית וגלאוקומה, ולכן נחשב מדד מרכזי לסיכון עתידי.

חשוב להבין: טיפולים מסוימים (כמו אורתו-K ואתרופין) יכולים לשפר את המספר בלי לעצור במידה זהה את הארכת העין.
לכן מעקב אידאלי משלב גם בדיקת מספר וגם מדידת אורך ציר כאשר זה אפשרי.

שורה תחתונה להורה:
לבקש להבין בכל ביקורת:

• מה קרה למספר?
• מה קרה לאורך העין (אם נמדד)?

המטרה: להאט התקדמות, לא רק "ליישר את המספר".

---

כל כמה זמן צריך מעקב?

שאלה: הילד בטיפול. כל כמה זמן להגיע?

• בעולם המחקר בודקים לעיתות תכופות יותר, אבל בקליניקה זה לא תמיד אפשרי.
• בפרקטיקה של המרצה: רוב הילדים במעקב כל 6-8 חודשים.
• בני 14 ומעלה שנראים יציבים – לרוב פעם בשנה מספיקה.

נדרש פרק זמן סביר בין ביקורות כדי להבין אם הטיפול מאט את ההתקדמות ולא להילחץ מכל שינוי קטן.

---

למי בכלל צריך לעשות "טיפול למיופיה"?

שאלה: הילד מיופי. תמיד חייבים "טיפול מיופיה"? או שמספיקים משקפיים רגילים?

המצב הכי ברור הוא:

• גיל 4-14
• התקדמות של לפחות -0.5D עד -0.75D בשנה או יותר

במצב כזה מקובל לומר שהילד זקוק לטיפול לבקרת מיופיה (לא רק משקפי ראייה רגילים).

מצבים פחות ברורים:

• ילד שנבדק פעם ראשונה (אין נתוני עבר).
• ילד היפרופי קל (פלוס נמוך לגיל – "פרה-מיופי").
• ילד מאוד צעיר (<4) או גדול (>15) עם התקדמות.
• ילד עם מיופיה גבוהה (מעל -6D).

במצבים אלה נדרש שיקול דעת, שיחה עם ההורים ושקלול: סיפור משפחתי, גיל, קצב נראה של שינוי, ויכולת שיתוף פעולה.

---

מה זה "פרה-מיופי" – והאם להתחיל טיפול עוד לפני שיש מינוס?

שאלה: הילד עם פלוס נמוך לגיל. יש המלצה להתחיל אתרופין לפני שיש מינוס. זה לא מוגזם?

מה זה פרה-מיופיה? PRE MYOPIA
ילד שעדיין לא במינוס, אבל ההיפרופיה שלו נמוכה לגילו, והוא בסיכון גבוה לפתח מיופיה בקרוב.

אתרופין נמוך בפרה-מיופיה – מה יודעים?

• מטה-אנליזה של 4 מחקרים (644 ילדים בני 4-12) עם ריכוזי אתרופין 0.01-0.05%:
  • הפחיתה את שיעור הופעת המיופיה.
  • הפחיתה התקדמות מהירה (≥20.5D לשנה).
  • האטה את שינוי המספר ואת התארכות העין.
• מבחינת בטיחות: לא דווחו תופעות לוואי משמעותיות. לא נצפתה עלייה בפוטופוביה או דלקת אלרגית לעומת בקרה.

עם זאת, מספר המחקרים עדיין מוגבל, ולכן ההמלצה של המרצה היא בדרך-כלל:

• להסביר להורים את האפשרויות.
• במקרים רבים – לעקוב 6 חודשים.
• אם מתפתחת מיופיה (גם כבר מ-0.25D) – להתחיל טיפול.

---

באיזה גיל עושים איזה טיפול?

מתחת לגיל 5

שאלה: ילד בן 3-4 עם מינוס. מה עושים?

• אם המיופיה משמעותית וצריך משקפיים תפקודית – שוקלים משקפיים לבקרת מיופיה (עדשות מיוחדות).
• אם המיופיה קלה וכנראה לא יילבש משקפיים כל הזמן – ניתן לשקול אתרופין נמוך.
• חשוב: הראיות לגילאים 2-3 מועטות, ולכן חובה הסבר שקוף להורים.

גיל 5-8

שאלה: ילד "כיתה א'-ב'" עם מינוס מתקדם. טיפול חובה?

ברוב הילדים בגיל הזה מומלץ לטפל:

• אם המיופיה מחייבת משקפיים – משקפיים לבקרת מיופיה הם בחירה ראשונה נפוצה.
• אם המיופיה נמוכה והילד לא צפוי להרכיב משקפיים כל היום – אתרופין נמוך הוא אפשרות טובה.
• בילדים עד גיל 8-9 המטופלים באתרופין, ייתכן יתרון להתחלה בריכוז גבוה יותר (0.05%).

מגיל 8 ומעלה

שאלה: ילד בן 10-12. מה על השולחן?

מגיל זה אפשר לשקול את כל האופציות:

• משקפיים לבקרת מיופיה.
• עדשות מגע ייעודיות (לדוגמה עדשות דו-מוקדיות/דיפוקוס).
• אתרופין במינון נמוך.

בילדים גדולים יותר, במיוחד פעילים בספורט, עדשות מגע לבקרת מיופיה הן פתרון נוח – בתנאי שהילד וההורים בשלים לאחריות של עדשות.

---

מה עושים כש"הטיפול לא מספיק טוב"?

שאלה: למרות טיפול, המספר ממשיך לעלות. מה אז?

אפשר:

• להחליף טיפול: מעבר ממשקפיים לבקרת מיופיה לאתרופין, או להפך.
• להוסיף טיפול: שילוב אתרופין + משקפי DIMS, או אורתו-K + אתרופין (לא בכל מקרה, צריך התאמה).
• לעדכן מינון או סוג: להעלות את ריכוז האתרופין (למשל 0.01% פעמיים ביום או 0.05%). לעבור בין סוגי משקפיים לבקרת מיופיה (דיפוקוס מול הפחתת קונטרסט).

הנתונים על טיפולים משולבים עדיין מוגבלים, אבל יש עדויות ראשוניות ששילוב אתרופין + משקפי DIMS יעיל יותר מאחד לבד.

---

מה לגבי מיופיה גבוהה (מעל -6D)?

שאלה: הילד כבר עם מספר גבוה. יש בכלל טעם בבקרת מיופיה?

למרות שמחקרים רבים עוסקים במיופיה קלה-בינונית, קיימים נתונים גם במיופיה גבוהה:

• נמצא שאתרופין בריכוזים גבוהים יותר (0.5-1%) יכול להפחית קצב התקדמות מספר ואורך ציר במיופיה גבוהה.
• משקפי DIMS פחות יעילים במיופיה גבוהה בהשוואה למיופיה קלה-בינונית.
• אורתו-K הראתה יעילות דומה בכל דרגות המיופיה, כולל גבוהה.

לכן, גם במיופיה גבוהה יש משמעות לטיפול, כדי לנסות להאט את ההתקדמות ככל האפשר.

---

טיפול משולב – כדאי או מסובך מדי?

שאלה: לשלב עדשות מיוחדות וגם טיפות? זה לא מוגזם לילד?

יתרונות אפשריים:

• כל טיפול פועל במנגנון אחר, ולכן שילוב עשוי לתת אפקט נוסף (למשל אתרופין + משקפי DIMS).
• מחקרים ראשונים הראו שבשילוב אתרופין + DIMS הייתה עצירה טובה יותר במספר לעומת כל טיפול לבד.

חסרונות:

• יותר מורכב – קשה יותר לילד ולהורים לשמור על שגרה.
• יקר יותר.
• אין עדיין פרוטוקול מוסכם – מתי לשלב, איך לעקוב ומתי להפסיק.

לכן, ההחלטה על טיפול משולב צריכה להיות מאוד אישית: גיל, קצב התקדמות, מצב כלכלי, העדפות המשפחה ותגובה לטיפול יחיד.

---

מתי אפשר סוף-סוף להפסיק טיפול?

אתרופין במינון נמוך:

• במחקר LAMP: אחרי 3 שנות טיפול הפסקה – 87.9% מהילדים נזקקו לחידוש טיפול.
• מי שחזר ל-0.05% הגיע לאחר 5 שנים לתוצאות דומות למי שלא הפסיק כלל.
• המלצה מעשית:
  • לא להפסיק לפני גיל 12.
  • לא לפני לפחות שנתיים טיפול.
  • ורק אחרי שנה של יציבות במספר – לרוב אף מאוחר יותר.
  • ותוך הפחתה מדורגת (טייפר), ולא בבת אחת.

משקפיים/עדשות מגע לבקרת מיופיה:

• אין נתונים חזקים על מועד הפסקה.
• ההמלצה המעשית: לא לפני גיל 18.
• בעדשות דו-פוקאליות (MiSight) לא נצפה "ריבאונד" משמעותי לאחר הפסקה אחרי 6 שנות שימוש.

---

תפקיד ההורים – איך מקבלים החלטות נכונות?

שאלה: יש יותר מדי אפשרויות. איך מחליטים?

בכל גיל חשוב:

• לקבל מהרופא הסבר ברור על:
  • מה התועלת הצפויה מכל טיפול.
  • אילו סיכונים ותופעות לוואי קיימים.
  • מה רמת הוודאות המדעית (איפה יש הרבה מחקרים ואיפה פחות).
• להתחשב: בגיל, בשלות הילד, אורח החיים (ספורט, מסכים, לימודים), והיכולת של המשפחה להתמיד.

שיתוף אמיתי של ההורים והילד בקבלת ההחלטה משפר היענות ותוצאות.

---

סיכום – מה חשוב לזכור

המאמר מבוסס על הרצאה של פרופ' אוריאל שפירר ועל המחקרים העדכניים ביותר בתחום.

לשאלות וליעוץ אישי, חשוב לפנות לרופא עיניים מומחה בבקרת מיופיה בילדים.