מדריך להורים, מתוך הרצאה של פרופ אוריאל שפירר

מה זה בכלל קוצר ראייה ולמה כולם מדברים על זה?

קוצר ראייה (מיופיה) הוא מצב שבו הילד רואה טוב לקרוב אבל מטושטש לרחוק, בגלל שהעין ארוכה מדי או שבירת האור האופטית חזקה מדי.
בעשורים האחרונים קוצר ראייה הפך לשכיח מאוד בעולם, במיוחד במדינות מזרח אסיה, אך גם באירופה ובארה״ב השיעורים עולים בצורה משמעותית.
החשש העיקרי אינו רק הצורך במשקפיים, אלא הסיכון לטווח ארוך: ככל שהמיופיה גבוהה יותר והעין ארוכה יותר, עולה הסיכון למחלות עיניים כמו הפרדות רשתית, גלאוקומה וקטרקט מוקדם.

המאמר מבוסס על הרצאה של פרופ אוריאל שפירר המיועדת לאופטומטריסטים, מתוך כנס עדכונים ברפואת עיניים של המוסד ללימודי המשך בניהולו של פרופ' ניר ארדינסט ורופאי בית החולים וולפסון, מתאריך 23.12.25 בגין המשרדים של גונסון אנד גונסון, קומה 3, חוצות שפיים

האם שהייה בחוץ באמת מגנה על העיניים?

שאלה: שמענו שצריך "שעתיים בחוץ באור יום". האם זה באמת עוזר? ומה קורה אם הילד כבר מיופי עם משקפיים?

• בילדים שעדיין לא מיופיים (ז"א שאין להם משקפיים):
  יותר זמן באור יום מוריד את הסיכוי לפתח קוצר ראייה ומאט את המעבר מהיפרופיה (פלוס) למינוס.
  מחקרים ומטה־אנליזות מראים שזו אחת הדרכים היעילות ביותר למניעת עליית המיופיה.
• בילדים שכבר מיופים:
  לשהייה בחוץ באור יום יש אפקט מוגבל על ההתקדמות של המיופיה, והנתונים אינם חד־משמעיים.
  עדיין מומלץ לעודד פעילות חוץ בגלל יתרונות בריאותיים כלליים ואולי השפעה מסוימת, אך לא להסתמך על כך כטיפול יחיד למניעת החמרה.

איך זה עובד?
האור החזק בחוץ מגביר הפרשת דופמין ברשתית, חומר שמאט את הארכת העין, והדבר הודגם היטב בניסויים בחיות.

שורה תחתונה להורה:

• לפני הופעת מיופיה כדאי להקפיד על שעתיים או יותר של שהייה באור יום.
• אם יש כבר משקפיים והילד מיופי, השהייה בחוץ פחות עוזר אבל עדיין מומלצת.

---

מה זה טיפול באור אדום (RLRL) – ומה חשוב לדעת לגביו?

שאלה: שמענו על טיפול באור אדום (RLRL). מה הטיפול הזה?

Repeated Low-Level Red-Light (RLRL) – בשיטה זו הילד מביט מספר דקות ביום באור אדום בעוצמה נמוכה, לפי פרוטוקול קבוע.

יעילות:

• במחקר גדול על 264 ילדים בני 8-13, טיפול של 3 דקות פעמיים ביום, 5 ימים בשבוע, במשך שנה האט את התקדמות המספר בערך 0.59D והקטין את התארכות העין בכ-0.26 מ"מ לעומת קבוצת ביקורת.
• מטה-אנליזה של 20 מחקרים ואלפי ילדים אישרה: טיפול RLRL מאט בצורה את התקדמות המיופיה למשך 6-24 חודשים.

בטיחות:

• לאחרונה נשמעו דעות ומחקרים שונים על תופעות לוואי שליליות בטיפול זה
• סקירה של 20 מחקרים לא מצאה מקרים של אובדן ראייה קבוע.
• דווח על מקרים בודדים של ירידה זמנית בחדות ראייה ושינויים ב-OCT שנעלמו לחלוטין לאחר הפסקת הטיפול לכמה חודשים.
• תופעת הלוואי השכיחה: אפטר-אימג' (דימוי אחרי האור) שחולף בתוך כמה דקות.

שורה תחתונה להורה:

• הטיפול אינו נפוץ בישראל
• יתכן שהוא יעיל בטווח הבינוני (שנים ראשונות) אך יש לבדוק שוב תופעות לוואי
• הטיפול יחסית חדש ולכן חשוב מעקב צמוד והסבר מפורט מהרופא.
• הטיפול עדיין לא מבוצע בישראל בצורה סדירה

---

איך יודעים אם הטיפול להאטת מיופיה עובד?

שאלה: הרופא מדבר על "מספר" ועל "אורך עין". מה חשוב באמת לדעת?

יש שני מדדים עיקריים:

1. הרפרקציה (ה"מספר" במשקפיים):

• פשוט למדידה, עדיף אחרי טיפות ציקלופלגיה (הרחבה) שמנטרלות את פעילות השריר.
• משקף את התפקוד של הילד ביום-יום מבחינת הראייה.

2. אורך ציר העין (ביומטריה):

• מודד פיזית כמה העין ארוכה.
• קשור ישירות לסיכון לסיבוכים כמו הפרדות רשתית וגלאוקומה, ולכן נחשב מדד מרכזי לסיכון עתידי.

חשוב להבין: טיפולים מסוימים (כמו עדשות מגע אורטו-K וטיפות אטרופין) יכולים לשפר את המספר בלי להשפיע משמעותית על אורך העין.
לכן מעקב אידאלי משלב גם בדיקת מספר וגם מדידת אורך ציר כאשר זה אפשרי.

שורה תחתונה להורה:
לבקש להבין בכל ביקורת:

• מה קרה למספר?
• מה קרה לאורך העין (אם נמדד)?

המטרה: להאט התקדמות צמיחת והתארכות העין, לא רק "ליישר את המספר".

---

כל כמה זמן צריך מעקב?

שאלה: הילד בטיפול. כל כמה זמן להגיע לבדיקת ראייה?

• בעולם המחקר בודקים לעיתים תכופות מאוד, אבל בקליניקה זה לא תמיד מעשי ואפשרי.
• בפרקטיקה של רופא העיניים: רוב הילדים במעקב כל 6-8 חודשים.
• בני 14 ומעלה שנראים יציבים מבחינת המרשם – לרוב פעם בשנה מספיקה.

נדרש פרק זמן סביר בין ביקורות כדי להבין אם הטיפול מאט את ההתקדמות ולא להילחץ מכל שינוי קטן.

---

למי בכלל צריך לעשות "טיפול למיופיה"?

שאלה: הילד מיופי. תמיד חייבים "טיפול מיופיה"? או שמספיקים משקפיים רגילים?

• בגילאים 4-14 כאשר יש התקדמות של לפחות -0.5D עד -0.75D בשנה או יותר, מקובל לומר שהילד זקוק לטיפול להאטת מיופיה (לא רק משקפי ראייה רגילים).

מצבים פחות ברורים:

• ילד שנבדק פעם ראשונה (אין נתוני עבר).
• ילד היפרופי קל (פלוס נמוך לגיל – "פרה-מיופי").
• ילד מאוד צעיר (<4) או גדול (>15) עם התקדמות.
• ילד עם מיופיה גבוהה (מעל -6D).

במצבים אלה נדרש שיקול דעת, שיחה עם ההורים ושקלול: סיפור משפחתי, גיל, קצב נראה של שינוי, ויכולת שיתוף פעולה.

---

מה זה "פרה-מיופי" – והאם להתחיל טיפול עוד לפני שיש מינוס?

שאלה: הילד עם מרשם פלוס נמוך לגילו, ויש המלצת רופא להתחיל טיפות אטרופין לפני שיש מינוס. האם זה הגיוני?

יתכן שהילד הוא  פרה-מיופי.  PRE MYOPIA ולכן זה הגיוני להתחיל לטפל בו ולמנוע הופעת מיופיה
זהו ילד שעדיין לא במינוס, אבל ההיפרופיה שלו נמוכה לגילו, ולכן הוא בסיכון גבוה לפתח מיופיה בקרוב. ז"א שיש לו מרשם פלוס קטן שיכול להפוך למינוס- בניגוד לילדים אחרים שיש להם מרשם פלוס גבוה יותר שיעלם במשך הזמן.

מה אנחנו יודעים לגבי טיפול באטרופין בריכוז  נמוך בפרה-מיופיה?

• מטה-אנליזה של 4 מחקרים (644 ילדים בני 4-12) עם ריכוזי אטרופין 0.01-0.05%:
  • הפחיתה את שיעור הופעת המיופיה.
  • הפחיתה התקדמות מהירה (≥20.5D לשנה).
  • האטה את שינוי המספר ואת התארכות העין.
• מבחינת בטיחות: לא דווחו תופעות לוואי משמעותיות. לא נצפתה עלייה בפוטופוביה או דלקת אלרגית לעומת בקרה.

עם זאת, מספר המחקרים עדיין מוגבל, ולכן ההמלצה היא בדרך-כלל:

• להסביר להורים את האפשרויות.
• במקרים רבים – לעקוב 6 חודשים.
• אם מתפתחת מיופיה (גם כבר מ-0.25D) – להתחיל טיפול.

---

באיזה גיל עושים איזה טיפול?

מתחת לגיל 5

שאלה: ילד בן 3-4 עם מינוס. מה עושים?

• אם המיופיה משמעותית וצריך משקפיים תפקודית – שוקלים משקפיים להאטת מיופיה (עדשות מיוחדות).
• אם המיופיה קלה וכנראה לא ירכיב משקפיים כל הזמן – ניתן לשקול אטרופין במינון נמוך.
• חשוב: המידע המחקרי לגבי גילאים 2-3 לא רב, ולכן צריך לתת הסבר להורים הכולל את המידע החלקי שבידנו.

גיל 5-8

שאלה: ילד "כיתה א'-ב'" עם מינוס מתקדם. האם חייבים לטפל?

ברוב הילדים בגיל הזה מומלץ מאוד  לטפל:

• אם המיופיה מחייבת משקפיים – משקפיים להאטת מיופיה הם הבחירה הראשונה והנפוצה.
• אם המיופיה נמוכה והילד לא צפוי להרכיב משקפיים כל היום – אטרופין נמוך הוא אפשרות טובה.
• בילדים עד גיל 8-9 המטופלים באטרופין, ייתכן יתרון להתחלה בריכוז גבוה יותר (0.05%).

מגיל 8 ומעלה

שאלה: ילד בן 10-12. מה מומלץ לעשות?

מגיל זה אפשר לשקול את כל האופציות:

• משקפיים להאטת מיופיה.
• עדשות מגע ייעודיות (עדשות להאטת מיופיה).
• אטרופין במינון נמוך.

בילדים גדולים יותר, במיוחד פעילים בספורט, עדשות מגע להאטת מיופיה הן פתרון נוח – בתנאי שהילד וההורים בשלים לאחריות של עדשות.

---

מה עושים כש"הטיפול לא מספיק טוב"?

שאלה: למרות טיפול, המספר ממשיך לעלות. מה אפשר לעשות?

האפשרויות:

• להחליף טיפול: מעבר ממשקפיים להאטת מיופיה לשימוש בטיפות אטרופין, או להפך.
• להוסיף טיפול: שילוב אטרופין + משקפי DIMS להאטת מיופיה, או אורתו-K + אטרופין (לא בכל מקרה, צריך התאמה).
• לעדכן מינון או סוג: להעלות את ריכוז האטרופין. לעבור בין סוגי משקפיים להאטת מיופיה (משיטת דיפוקוס אל שיטת הפחתת קונטרסט).

הנתונים על טיפולים משולבים עדיין מוגבלים, אבל יש עדויות ראשוניות ששילוב אטרופין + משקפי DIMS יעיל יותר מאחד לבד.

---

מה לגבי מיופיה גבוהה (מעל -6D)?

שאלה: הילד כבר עם מספר גבוה. יש בכלל טעם בטיפול האטת מיופיה?

למרות שמחקרים רבים עוסקים במיופיה קלה-בינונית, קיימים נתונים גם במיופיה גבוהה:

• נמצא שאטרופין בריכוזים גבוהים יותר (0.5-1%) יכול להפחית קצב התקדמות מספר ואורך ציר במיופיה גבוהה.
• משקפי DIMS פחות יעילים במיופיה גבוהה בהשוואה למיופיה קלה-בינונית.
• אורתו-K הראתה יעילות דומה בכל דרגות המיופיה, כולל גבוהה.

לכן, גם במיופיה גבוהה יש משמעות לטיפול, וכדאי לנסות להאט את ההתקדמות ככל האפשר.

---

טיפול משולב – כדאי או מסובך מדי?

שאלה: האם כדאי לשלב עדשות מיוחדות וגם טיפות? זה לא מוגזם ולא נוח ליד?

יתרונות אפשריים:

• כל טיפול פועל במנגנון אחר, ולכן שילוב עשוי לתת אפקט נוסף (למשל אטרופין + משקפי DIMS).
• מחקרים ראשונים הראו שבשילוב אטרופין + DIMS הייתה עצירה טובה יותר במספר לעומת כל טיפול לבד.

חסרונות:

• יותר מורכב – קשה יותר לילד ולהורים לשמור על שגרה.
• יקר יותר.
• אין עדיין פרוטוקול מוסכם – מתי לשלב, איך לעקוב ומתי להפסיק.

לכן, ההחלטה על טיפול משולב צריכה להיות מאוד אישית: גיל, קצב התקדמות, מצב כלכלי, העדפות המשפחה ותגובה לטיפול יחיד.

---

מתי אפשר סוף-סוף להפסיק טיפול?

אתרופין במינון נמוך:

• במחקר LAMP: אחרי 3 שנות טיפול הפסקה – 87.9% מהילדים נזקקו לחידוש טיפול.
• מי שחזר לאטרופין בריכוז-0.05% הגיע לאחר 5 שנים לתוצאות דומות למי שלא הפסיק כלל.
• המלצה מעשית:
  • לא להפסיק לפני גיל 12.
  • לא להפסיק לפני השלמת טיפול של לפחות שנתיים.
  • ורק אחרי שנה של יציבות במספר – לרוב אף מאוחר יותר.
  • ותוך הפחתה מדורגת (טייפר), ולא בבת אחת.

משקפיים/עדשות מגע להאטת מיופיה:

• אין נתונים חזקים על מועד הפסקה.
• ההמלצה המעשית: לא לפני גיל 18.
• בעדשות דו-פוקאליות (MiSight) לא נצפה "ריבאונד" משמעותי לאחר הפסקה אחרי 6 שנות שימוש.

---

תפקיד ההורים – איך מקבלים החלטות נכונות?

שאלה: יש יותר מדי אפשרויות. איך מחליטים?

בכל גיל חשוב:

• לקבל מהרופא הסבר ברור על:
  • מה התועלת הצפויה מכל טיפול.
  • אילו סיכונים ותופעות לוואי קיימים.
  • מה רמת הוודאות המדעית (איפה יש הרבה מחקרים ואיפה פחות).
• להתחשב: בגיל, בשלות הילד, אורח החיים (ספורט, מסכים, לימודים), והיכולת של המשפחה להתמיד.

שיתוף אמיתי של ההורים והילד בקבלת ההחלטה משפר היענות ותוצאות.

---

סיכום – מה חשוב לזכור

המאמר מבוסס על הרצאה של פרופ' אוריאל שפירר ועל המחקרים העדכניים ביותר בתחום.

לשאלות וליעוץ אישי, חשוב לפנות לרופא עיניים מומחה בבקרת מיופיה בילדים.