קוצר הראייה הוא תופעה נפוצה שקשה לזהות בשלבים מוקדמים. כדאי להתחיל את הדיון על קוצר הראייה בשלבים ראשוניים כדי לספק טיפול מוקדם ולמנוע התקדמות של התופעה. הנה כמה שיקולים חשובים:
- דיאלוג ושת"פ עם ההורים: ההורים והאופטומטריסט צריכים לנהל דיאלוג ולברר איך לנהל את הסביבה החזותית של הילדים. כמה זמן הם מבלים בחוץ? כמה זמן הם מול מחשב? איך ניתן למטב את הזמן הזה ולספק להם תנאים טובים יותר לראייה. צריך להיות מעשיים בהתאם ללו"ז של הילד ולא סתם ךהטיל עליו משימות וחובות שלא יעמוד בהן.
- התייחסות אישית: כל ילד הוא יחודי, ויש להתייחס אליו באופן אישי. חשוב לספק לו טיפול מותאם אישית ולהבין את צרכיו הספציפיים בהתאם להרגלי היומיום שלו, ואת זה יש לעשות בשיתוף פעולה מקסימלי עם הילד.
בבדיקת ראייה צריך לברר ולהתייחס לסדר היום הרגיל של הילד ולחפש פתרון שיתאים לו. - היפראופיה ומיופיה: ילדים היפראופיים עשויים להפוך למיופים בגיל צעיר. יש להתייחס לילדים צעירים עם היפרופיה נמוכה בצורה נכונה ולהבין שיש להם פוטנציאל להפוך למיופים.
- ניתוח הסרת משקפיים הוא תהליך נפוץ, אך חשוב להבין שהוא לא יכול לטפל בכל הבעיות הקשורות למיופיה. המיופיה היא תכונה גנטית שמשפיעה בעיקר על אורך העין ובהתאמה על המרשם. ניתוח הסרת המשקפיים יכול לשפר את המראה, אך הוא לא יכול לפתור את הבעיה הגנטית עצמה. יש להסביר להורים שהניתוח מסתיר את המיופיה, אך לא מעניק פתרון מלא ועדיין עין עם מיופיה גבוהה טרום הניתוח תצטרך להבדק כמו עין שלא נותחה. זו נקודה חשובה ומבלבלת שהרבה הורים לא מודעים אליה וכדאי אולי לבדוק היטב שהם מבינים שניתוח להורדת משקפיים מטפל רק בחלק החיצוני של העין ולא משנה את אורכה, ובהתאמה לא מונע מעבר של המיופיה בהורשה.
השקעה בשליטה על קוצר הראייה יכולה להבטיח ראייה בריאה ולמנוע התקדמות של התופעה.