עצות ד"ר שפרה הרינגטון, אופטומטריסטית וחוקרת בבית הספר לאופטומטריה בדבלין בנושא השפעת סביבת הילדים על התפתחות המיופיה:
"אני חושבת ששיקול ראשוני טוב הוא מתי מתחילים את הדיון על קוצר ראייה. צריך לדון עם משפחות על איך לנהל את הסביבה החזותית של הילדים, על כמה זמן הם מבלים בחוץ, איך אנחנו יכולים למקסם את זה ואיך אנחנו יכולים להבין את הדרישות החזותיות של ילדים.אף פעם לא מוקדם מדי להתחיל את השיחה. זו שיחה מתמשכת שתמיד ננהל אותה"
אז מה לגבי הסביבה שבה נמצאים הילדים? זה משהו שאני חושבת שהוא החלק החשוב ביותר בבדיקה. זה הזמן שבו אנו לומדים על האופן שבו ילדים מבלים את זמנם כשהם בבית הספר וכיצד הם מבלים את זמנם כשהם לא שם. חשוב לבלות בחוץ לפחות שעתיים ביום, למשל אפשר 15 דקות בדרך לבית הספר, לצאת החוצה בהפסקה הקטנה, בהפסקה הגדולה ואולי לפני שהם מתחילים את שיעורי הבית הם יכולים לבלות קצת זמן גם בחוץ.
אנחנו בודקים גם אם הם נמצאים על מסכים ואיזה זמן מסך יש להם. אנחנו יודעים שלגבי זמן מסך האנשים בבית עם זמן המסך הגדול ביותר הם לרוב ההורים. אז איך אנחנו משנים את ההתנהגות של הילדים שלנו? אנו עושים זאת על ידי שינוי שלהם ושלנו. כאשר נדבר עם הורים, המטרה היא לגרום לילדים להפחית בזמן מסך, לצאת יותר החוצה ולהיות מודעים לחשיבות של זה.
זה לא בהכרח משהו שקל לישם, במיוחד מאז הקורונה. משפחות רבות גרות בדירות. ואין להם גישה לשטחים ירוקים. הילדים נמצאים במעון או במסגרת אחרת ולפעמים הם עשויים לקבל רק 15 דקות בחוץ ואין לנו כ"כ השפעה על זה.
שגרה נכונה משפיעה על הבריאות ועל העיניים הגדלות של ילדים ויש לכך השלכות לעתיד. נעשה פעולות שהן בשליטתנו ובאופן כללי נחשוב על הדרך שבה אנחנו חיים את חיינו ומנהלים את שגרת היומיום. למשל: לרדת מהרכבת קצת יותר מוקדם וללכת יותר ברגל, אולי לא נשתמש ברכב כשלא חייבים וכדומה.
אפשר לפנות למורים בצורה ישירה, להסביר להם את החשיבות של שהייה באור יום ולבקש את שיתוף הפעולה שלהם. במרפאה שלי אני נותנת לאחר בדיקת הראייה דוח והמלצה רשמית למורים המסביר שהילד או הילדה צריכים את הזמן שלהם בחוץ (וגם כל הכיתה)