סיכום כנס זום מבית קופר ויז'ן.
סיכום פרק הראשון בסדרת הוובינרים Virtual Perspective של קופרוויז'ן העולמית.

פרק זה עסק בניהול מיופיה והציג סוגיות מפתח חשובות לכלל האופטומטריסטים ולקהל הרחב. הכנס סוכם ונערך בתרגום חופשי עם שמירה על רוח הדברים.
המרצים: פיליפ מורגן ולינדון ג'ונס. מטרת הפורמט היא לנהל שיחות עם מגוון אנשי מקצוע מכל רחבי אירופה ומחוצה לה.

מה שאנחנו הולכים לעשות הוא לשתף את הידע העדכני ביותר על עדשות מגע במגוון נושאים, כגון ניהול קוצר ראייה.

נבדוק נושאים שונים עם אנשי מקצוע בתחום העיניים ונשמע את הגישה שלהם מול המטופלים. נשמע על כמה מקרי מבחן המדגימים את הטיפול המתאים והטוב ביותר.  בפרק זה נתמודד עם הנושא החשוב מאוד של טיפול בקוצר ראייה, נצטרף בהמשך לדוקטור שה מהרינגטון ווינטר טייסון, וגם ניסע לפריז לבקר את דוקטור דומיניק גריימון ג'ינו. לינדון, בבקשה אתה יכול לתת לנו את המידע העדכני ביותר על ניהול מיופיה?

הדבר הראשון שצריך לחשוב עליו כקלינאים, האם ניהול מיופיה שווה את המאמץ כי זה לא בהכרח נושא כל כך פשוט אלא דורש הרבה עבודה ותקשורת עם ההורים. אז האם ניהול מיופיה באמת שווה את המאמץ? ובכן, כשאנחנו מסתכלים על השוק הפוטנציאלי, נגלה שהוא עצום. ההערכה היא כי עד 2050, משהו כמו 50% מאוכלוסיית העולם יהיו לקוחות פוטנציאליים. אופטומטריסטים עשויים לחשוב, היי, זה נהדר, זו הזדמנות בשבילי למכור עוד זוגות משקפיים. עם זאת, מה שאנו יודעים הוא כי קוצר ראייה מייצר מחלות לטווח ארוך. בפרט אצל אותם חולים שיש להם מרשם גבוה. המרשם הגבוה נחשב בדרך כלל מיופיה מעל -6.

כאשר אנו מסתכלים על זה, הנתונים האחרונים יראו כי עד 2050, משהו כמו 10% מאוכלוסיית העולם תהיה בדרגה גבוהה של קוצר ראייה מעל 6-. בהתחשב בכמות המחלות שמיופיה גורמת לרשתית, זה לא דבר טוב, לכן עלינו לבדוק כיצד אנחנו כמקצוענים יכולים לצמצם את זה?

כיום, יש לנו ראיות רבות כי האטת ההתקדמות של קוצר ראייה מפחיתה באופן משמעותי מחלות וחומרה של מחלות עיניים שונות. אנו יודעים כי האטת קוצר ראייה קטנה כמו דיופטר אחד תפחית למעשה את הסיכוי למחלות רשתית ב-40%. כן, 40%. אפילו רק דיופטר אחד פחות מהמרשם הצפוי. זה לא משנה בין אם אתה -3 מיופ או -6,  ההפחתה הזו של 1 דיופטר תקטין את החשש ב40%.

אז ברור שהשוק הוא ענק ולמעשה אנחנו לא צריכים להאט את התקדמות המיופיה כל כך הרבה כדי לקבל אפקט חשוב.

 

דילוג לתוכן