קוצר ראייה (מיופיה) הוא מצב דינמי שהתפתחותו והתקדמותו משתנות באופן משמעותי בשלבים שונים של החיים, החל מהילדות המוקדמת ועד לבגרות הצעירה. ההבנה של מאפייני ההתקדמות בכל קבוצת גיל היא קריטית לקבלת החלטות קליניות מושכלות, החל ממניעה וזיהוי מוקדם ועד לבחירת אסטרטגיית הטיפול המתאימה ביותר.
טרום-מיופיה וילדות מוקדמת (גילאי 3 עד 7 שנים)
תקופה זו קריטית מכיוון שבה ניתן לזהות ילדים בסיכון גבוה לפתח מיופיה בעתיד, עוד לפני שהיא מופיעה.
- מושג קריטי – רזרבה היפראופית (Hyperopic Reserve): ילדים נולדים בדרך כלל עם רוחק ראייה (היפראופיה, מרשם "פלוס"). ככל שגלגל העין גדל, ההיפראופיה קטנה בתהליך הנקרא אמטרופיזציה, שבסופו הראייה אמורה להתייצב סביב האפס. הרזרבה ההיפראופית היא למעשה "מרווח הביטחון" שיש לילד לפני שהוא מגיע למרשם אפס ומתחיל לגלוש למיופיה (מרשם "מינוס").
- זיהוי מצב טרום-מיופיה (Pre-Myopia): הגורם המנבא החזק ביותר להתפתחות מיופיה עתידית הוא המרשם הקיים של הילד (רפרקציה ציקלופלגית, ז"א מרשם עם טיפות עיניים). הגדרת טרום-מיופיה מתייחסת לילד שאינו מיופי עדיין, אך הרזרבה ההיפראופית שלו נמוכה מדי לגילו. ילד בגיל 6-7 עם מרשם נמוך מ-0.75+ דיופטר נמצא בסיכון גבוה לפתח מיופיה בשנים הבאות. גילוי מוקדם זה מאפשר התערבות מניעתית, כמו הגברת זמן השהייה בחוץ. מכשירים לשימוש ביתי כמו טיפול באור אדום ברמה נמוכה (RLRL) מיועדים לילדים מגיל 3 ומעלה, מה שמדגיש את החשיבות של התערבות מוקדמת.
- גיל הופעה מוקדם: ככל שהמיופיה מתחילה בגיל צעיר יותר, כך המרשם הסופי בבגרות צפוי להיות גבוה יותר באופן משמעותי. עיכוב של שנה אחת בלבד בהופעת המיופיה יכול להפחית את המרשם הסופי ב-0.68 עד 0.97 דיופטר. ילד שמפתח מיופיה לפני גיל 9 צפוי להתקדם מהר יותר. גורמי סיכון כוללים גם הורים מיופים ומוצא מזרח-אסייתי.
ילדות וגיל ההתבגרות המוקדם (גילאי 6-12 שנים)
זוהי תקופת ה"פריצה" וההתקדמות המהירה ביותר של המיופיה, מכיוון שזו תקופת גדילה מואצת של העין במקביל לדרישות לימודיות אינטנסיביות.
- קצב התקדמות מהיר: קצב התארכות העין מהיר יותר בגילאי 6 עד 10 מאשר בגילאי 12 עד 16. ילדים צעירים יותר מתקדמים מהר יותר: ילד בן 7 צפוי להתקדם בכ-1.00 דיופטר בשנה, בעוד שנער בן 16 יתקדם בכ-0.10 דיופטר בלבד. הקצב הממוצע שנצפה במחקרים הוא כחצי דיופטר (0.50-) בשנה.
- חשיבות ההתערבות: מכיוון שזו התקופה המועדת ביותר להתקדמות, זהו גם הזמן היעיל ביותר להתערבות טיפולית. מרבית הטיפולים, כמו עדשות מגע MiSight® 1 day, מיועדים ומוכחים כיעילים לילדים בגילאי 8-12.
- גורמים סביבתיים: בתקופה זו, השפעת גורמים סביבתיים כמו זמן מסך ממושך וחוסר חשיפה לאור יום היא קריטית. מגפת הקורונה הדגישה זאת והובילה לעלייה חדה בהתקדמות המיופיה, במיוחד בקבוצת גיל זו.
גיל ההתבגרות המאוחר (גילאי 12-18 שנים)
קצב ההתקדמות מתחיל להאט בגיל זה, אך המיופיה בהחלט לא נעצרת עבור כולם.
- המשך התקדמות: בניגוד לאמונה הרווחת, המרשם לא תמיד מתייצב בגיל 15 או 18. מחקר המעקב COMET מצא שבעוד שכ-48% מהילדים המיופים מתייצבים עד גיל 15, כ-52% ממשיכים להתקדם גם לאחר מכן. כלומר, יותר ממחצית מהנערים עדיין חווים עלייה במספר.
- טיפול בגילאים אלו: טיפות אטרופין בריכוז נמוך עדיין יעילות, אך השימוש בהן מעל גיל 15-16 הופך למורכב יותר. מומלץ להשתמש לתקופות של שנה, לעשות הפסקה ולבדוק אם ההתקדמות נעצרה באופן טבעי, ואז לחדש את הטיפול במידת הצורך. במקרים של התקדמות מהירה גם בגיל זה, יש לשקול טיפול אגרסיבי יותר, כמו שילוב טיפולים.
- הגעה לגיל הנהיגה: יש לקחת בחשבון את איכות הראייה בלילה, במיוחד בטיפולים כמו אורתוקרטולוגיה עם אזור אופטי קטן או טיפות אטרופין בריכוז גבוה, שעלולים לגרום להילות וסנוור.
בגרות צעירה (גילאי 18-30 שנים)
תקופה זו, שהייתה נחשבת בעבר ל"בטוחה" מבחינת התקדמות, מראה יותר ויותר מקרים של עליית מרשם.
- המשך התארכות צירית: מחקרים מראים שגם בגילאי 20-30, גלגל העין ממשיך להתארך, אם כי בקצב איטי יותר. מחקר אוסטרלי מצא כי בין גיל 20 ל-28, האורך הצירי הממוצע בקרב מיופים עלה ב-0.03 מ"מ בשנה, שווה ערך לכ-0.75- דיופטר בעשור.
- מיופיה של מבוגרים (Adult-Onset Myopia): קיימת תופעה של הופעת מיופיה לראשונה בגיל הבגרות, בעיקר בקרב סטודנטים או אנשים העוסקים בעבודה אינטנסיבית מקרוב. מחקר אמריקאי העריך שכ-19% מהאוכלוסייה מפתחים מיופיה בגיל מבוגר.
- גורמי סיכון: התקדמות בבגרות קשורה לגורמים כמו לימודים אקדמיים, עבודה משרדית ממושכת, חשיפה מועטה לשמש, ורמות מיופיה גבוהות יותר בנקודת ההתחלה.
- יציבות המרשם: על פי מחקר COMET, כ-90% מהמיופים מתייצבים עד גיל 21 ו-96% עד גיל 24. משמעות הדבר היא שכ-10% מהאוכלוסייה עדיין חווים התקדמות במרשם בשנות ה-20 המוקדמות לחייהם, ו-4% ממשיכים להתקדם גם לאחר גיל 24.
לסיכום, התפתחות קוצר הראייה היא תהליך מתמשך ורב-שלבי. ההתמקדות אינה צריכה להיות רק בטיפול בילדים שכבר פיתחו מיופיה, אלא בגישה פרואקטיבית המתחילה בזיהוי סיכונים בגיל הגן, ממשיכה בניהול אגרסיבי בתקופת הגדילה המואצת, ואינה מזניחה את המעקב והטיפול במידת הצורך גם בבגרות הצעירה. כל שלב דורש התייחסות ייחודית המותאמת לקצב ההתקדמות ולגורמי הסיכון האופייניים לו.