החיפוש אחר הסיבות לעלייה הדרמטית בשכיחות קוצר הראייה (מיופיה) ברחבי העולם הוא אחד האתגרים המרכזיים בבריאות העין הציבורית. במשך שנים, חוקרים זיהו קשרים סטטיסטיים בין אורח החיים המודרני לבין התפתחות מיופיה, אך הוכחת קשר סיבתי ישיר נותרה משימה מורכבת. סיכום הממצאים של המכון הבינלאומי לקוצר ראייה לשנת 2025 שופך אור חדש על תחום זה, תוך שהוא מצביע על מגבלות במחקרים קיימים ומציג כלים מתודולוגיים חדשניים המאפשרים לנו להבין טוב יותר מה באמת גורם למיופיה, ומהם רק גורמים נלווים.
מגבלות מתודולוגיות במחקרים עדכניים
למרות הכמות העצומה של מחקרים שפורסמו בנושא גורמי סיכון למיופיה, רבים מהם עדיין סובלים ממגבלות מתודולוגיות המקשות על הסקת מסקנות חד משמעיות. אחת הבעיות הנפוצות והמשמעותיות ביותר היא היעדר שימוש בבדיקת תשבורת (רפרקציה) תחת הרחבת אישונים מלאה (ציקלופלגיה). בדיקה זו נחשבת ל"סטנדרט הזהב" להערכת מצב הראייה בילדים, מתבגרים ומבוגרים צעירים, מכיוון שהיא מנטרלת את השפעת שריר המיקוד (אקומודציה) ומונעת אבחון שגוי של מיופיה. בעיה זו נפוצה במיוחד בנתונים המגיעים מבדיקות סקר בבתי ספר בסין, שם ציקלופלגיה אינה מבוצעת באופן שגרתי.
אתגר נוסף נובע ממבנה המחקרים, ובמיוחד השימוש במדגמים הכוללים טווחי גיל רחבים מדי. גורמי חשיפה מרכזיים, כמו דרישות לימודיות וזמן שהייה בחוץ, משתנים באופן דרמטי עם הגיל. לכן, הראיות החזקות ביותר מגיעות ממחקרים גדולים המתמקדים בילדים באותה שכבת גיל או באותה כיתה, מה שמצמצם את ההשפעות המבלבלות של גורמים אחרים.
התפתחויות מתודולוגיות להסקת סיבתיות
באופן מסורתי, עולם המדע נזהר מלהשתמש במונחים של סיבתיות על סמך מחקרים תצפיתיים. עם זאת, ביצוע ניסויים קליניים אקראיים (RCTs) בנושאים רבים, כמו חשיפה לחינוך, הוא בלתי אפשרי מבחינה אתית. לאחרונה, אומצו בתחום חקר המיופיה שיטות מתקדמות המאפשרות להסיק על קשרים סיבתיים גם ממחקרים תצפיתיים:
- רנדומיזציה מנדליאנית (MR): שיטה זו משתמשת בגרסאות גנטיות (SNPs) המשפיעות על חשיפה לגורם סיכון מסוים, כדי לדמות תנאי ניסוי אקראי. באמצעות שיטה זו הוכח כי יותר שנות לימוד גורמות ליותר מיופיה, אך לא להפך. כמו כן, נמצא שרמות ויטמין D נמוכות אינן גורמות למיופיה, אלא ששני המצבים נגרמים ככל הנראה מגורם משותף: זמן מועט בחוץ.
- ניתוח רגרסיה לא רציפה (RDA): טכניקה זו בוחנת שינויים במדיניות כדי להעריך את השפעתם הסיבתית. לדוגמה, נמצא כי העלאת גיל חובת הלימוד באנגליה ובוויילס בשנת 1972 הייתה קשורה לעלייה משמעותית במיופיה, מה שמוסיף תמיכה להשערה שחינוך גורם למיופיה.
- ניתוח תיווך (Mediation Analysis): שיטה זו בוחנת האם גורם סיכון אחד "מתווך" את השפעתו של גורם אחר. לדוגמה, נמצא כי ירידה בזמן שהייה בחוץ מתווכת כמחצית מהשפעת החינוך על התפתחות מיופיה.
- שימוש במשתני עזר (Instrumental Variables): גישה המשתמשת במשתנה שמשפיע על החשיפה לגורם הסיכון אך לא על התוצאה ישירות. לדוגמה, בעלות על כלב שימשה כמשתנה עזר לזמן שהייה בחוץ, והניתוח אישר את השפעתו המגנה של זמן בחוץ.
השפעת חינוך, זמן בחוץ, זמן מסך ושינה
הראיות המצטברות, הנתמכות בשיטות החדשניות, מחזקות את מעמדם של גורמים מסוימים כסיבתיים בהתפתחות מיופיה, בעוד אחרים נותרים שנויים במחלוקת:
- חינוך וזמן בחוץ (גורמים סיבתיים מקובלים): תפקידה הסיבתי של החשיפה החינוכית מקובל כיום יותר ויותר. ממצא מכריע מסין הראה כי דרגת הלימוד בבית הספר, ולא הגיל, היא בעלת הקשר החזק ביותר למצב הראייה, מה שמחזק את ההשערה שעיקר השינויים המובילים למיופיה נובעים מגורמים סביבתיים הקשורים למסגרת החינוכית. במקביל, ההשפעה המגנה של זמן שהייה בחוץ מקובלת גם היא, ונתמכת על ידי עדויות תצפיתיות רבות וניסויים קליניים מבוקרים. הצלחת תוכניות בטייוואן, שהובילו לייצוב מגמות המיופיה באמצעות עידוד פעילות בחוץ בבתי ספר, מדגימה את יעילותה המעשית של התערבות זו.
- זמן מסך ושינה (גורמים שנויים במחלוקת):
- זמן מסך: למרות החשש הציבורי, הקשר בין שימוש במסכים למיופיה אינו עקבי במחקרים. לא ברור האם זמן מסך מהווה סיכון גדול יותר מצורות אחרות של עבודה מקרוב. חשוב לציין שהעלייה הדרמטית במיופיה במזרח אסיה החלה עוד לפני תפוצתם הרחבה של מכשירים דיגיטליים, מה שמרמז כי הפחתת זמן מסך בלבד, ללא הגברת זמן בחוץ, כנראה לא תשפיע משמעותית על המצב.
- שינה: הקשר בין דפוסי שינה (משך שינה, שעת שינה) לבין מיופיה נחקר, אך הממצאים אינם עקביים. מחקרים עדכניים בשיטות מתקדמות לא מצאו ראיות חזקות התומכות בתפקיד סיבתי של שינה בהתפתחות מיופיה. נדרשים מחקרים עתידיים עם מתודולוגיה קפדנית יותר כדי להבהיר סוגיה זו.
השפעת מגפת הקורונה (COVID-19)
ראיה חשובה שהמחישה את חשיבותן של חשיפות סביבתיות הייתה העלייה במיופיה שהתרחשה במהלך מגפת הקורונה. אף שלרבים מהמחקרים היו מגבלות מתודולוגיות, מספר מחקרים דיווחו על עלייה משמעותית בשכיחות המיופיה, במיוחד בקרב ילדים צעירים בעקבות סגרים. ממצאים אלו מחזקים את המסקנה כי לגורמים סביבתיים, כמו זמן מוגבל בחוץ ועבודה מוגברת מקרוב, יש השפעה מכרעת על התפתחות קוצר הראייה.
לסיכום, התמונה סביב גורמי הסיכון למיופיה מתבהרת. בעוד שהשפעתם המכרעת של חינוך וזמן בחוץ מקבלת חיזוק מדעי מוצק, תפקידם של גורמים אחרים כמו זמן מסך ושינה נותר פחות ברור. ההתקדמות בשיטות המחקר מאפשרת לנו לא רק לזהות קשרים, אלא להבין סיבתיות, ולסלול את הדרך להתערבויות מניעתיות יעילות ומבוססות יותר בעתיד.
המידע מבוסס על המאמר "IMI—2025 Digest", שפורסם בגיליון ספטמבר 2025 של כתב העת המדעי היוקרתי Investigative Ophthalmology & Visual Science (IOVS) המאמר נכתב על ידי צוות מומחים בינלאומיים מובילים מהמכון הבינלאומי לקוצר ראייה (IMI), ביניהם ד"ר נינה טהאן (Nina Tahhan) ממכון הראייה ע"ש בריין הולדן ואוניברסיטת ניו סאות' ויילס באוסטרליה, פרופ' מארק בולימור (Mark A. Bullimore) מהקולג' לאופטומטריה באוניברסיטת יוסטון בארה"ב, פרופ' שיאנגוי הא (Xiangui He) מאוניברסיטת טונגג'י בשנגחאי, פרופ' קיוקו אונו-מצואי (Kyoko Ohno-Matsui) מהאוניברסיטה לרפואה ורפואת שיניים בטוקיו, פרופ' ניקולה לוגאן (Nicola S. Logan) מאוניברסיטת אסטון בבריטניה, וד"ר איאן פליטקרופט (Ian Flitcroft) מהאוניברסיטה הטכנולוגית של דבלין באירלנד. הפרסום בכתב עת זה, לאחר שעבר ביקורת עמיתים קפדנית, מבטיח שהמאמר המקורי אמין, מבוסס-ראיות ומהווה את הסטנדרט העדכני ביותר בתחום חקר המיופיה.