אקומודציה וראייה דו-עינית: הקשר החמקמק להתפתחות קוצר הראייה
במשך עשרות שנים, קהילת חקר הראייה בחנה את הקשר המורכב בין תפקודי המיקוד של העין (אקומודציה) והתיאום בין שתי העיניים (ראייה דו-עינית) לבין התפתחות והתקדמות של קוצר ראייה (מיופיה). התיאוריה המרכזית גרסה כי מאמץ ממושך בראייה מקרוב גורם לשינויים בתפקודים אלו, אשר בתורם מאותתים לעין להתארך ולהפוך למיופית. עם זאת, ככל שהמחקר מתקדם, התמונה מתגלה כמורכבת יותר, והראיות העדכניות, כפי שסוכמו על ידי המכון הבינלאומי לקוצר ראייה, מצביעות על כך שהקשר אינו סיבתי כפי שחשבו בעבר, אלא קשר אסוציאטיבי בלבד.
יתרה מכך, עם כניסתן של התערבויות טיפוליות חדשניות לשליטה במיופיה, כמו טיפות אטרופין במינון נמוך ועדשות מגע ומשקפיים בעלות עיצוב אופטי מיוחד, עלתה שאלה חדשה: כיצד טיפולים אלו, המשנים את אופן פעולת מערכת הראייה, משפיעים על האקומודציה והראייה הדו-עינית, והאם לשינויים אלו יש השפעה על יעילות הטיפול?
השפעת עדשות מגע מולטיפוקליות על מערכת הראייה
עדשות מגע מולטיפוקליות, המשמשות לשליטה במיופיה, פועלות על ידי יצירת מספר מוקדים אופטיים בו-זמנית בתוך האישון: מוקד אחד לראייה חדה למרחק, ומוקד נוסף קרוב יותר, שנועד להאט את התארכות העין. עיצוב זה עשוי להפחית את הצורך של העין להתמקד (להפעיל אקומודציה) בעת קריאה, ועלול לגרום לשינוי קל באיזון בין שתי העיניים (יצירת פזילה החוצה, או אקזופוריה, במבט לקרוב).
מחקרים קצרי-טווח שנערכו במבוגרים צעירים אכן הראו כי עדשות אלו גורמות לפיגור במיקוד (lag of accommodation) ומפחיתות את גמישות המיקוד (accommodative facility) בהשוואה לעדשות רגילות. מחקר אחר הראה שעיצובים שונים של עדשות מולטיפוקליות הפחיתו את תפקוד האקומודציה ושינו את מערכת האיזון בין העיניים. עם זאת, למחקרים אלו יש מגבלה משמעותית: המדידות נערכו דקות ספורות בלבד לאחר הרכבת העדשות, ולא בדקו את יכולת ההסתגלות של מערכת הראייה לאורך זמן. מכיוון שילדים מרכיבים עדשות אלו באופן יומיומי במשך שנים, לא ברור עד כמה ממצאים קצרי-טווח אלו רלוונטיים למצב הקליני האמיתי.
עדויות ממחקרים ארוכי-טווח בילדים
כדי לענות על שאלה זו, יש לבחון מחקרים ארוכי-טווח שעקבו אחר ילדים המשתמשים בטיפולים אלו. מחקר ה-BLINK, שעקב במשך קרוב לחמש שנים אחר ילדים שהרכיבו עדשות מגע מולטיפוקליות, מצא כי השימוש ארוך-הטווח בעדשות לא פגע בגמישות האקומודציה שלהם. כאשר נבדקו עם משקפיים רגילים, לא נרשם כל הבדל בתפקוד בין קבוצת הטיפול לקבוצת הביקורת.
באופן דומה, מחקרים על התערבויות אחרות הראו תוצאות דומות. מחקר בן שנתיים שעקב אחר ילדים שהחליפו ממשקפיים רגילים לעדשות אורתוקרטולוגיה (Ortho-K), מצא שבעוד שהיו שינויים מסוימים בתפקוד האקומודטיבי והדו-עיני, רוב המדדים התייצבו במהלך ששת החודשים הראשונים לטיפול. באופן מכריע, החוקרים לא מצאו כל קשר בין השינויים בתפקודים אלו לבין קצב התקדמות המיופיה. גם מחקר בן שנתיים על משקפיים בטכנולוגיית DIMS לא מצא שינויים במצב הפזילה הסמויה של הילדים, ושינויים מינוריים שנצפו באקומודציה היו דומים לאלו שנראו בקבוצת הביקורת שהרכיבה משקפיים רגילים.
ההשפעה של טיפות אטרופין
טיפות אטרופין ידועות כמשפיעות על תפקוד האקומודציה, בשל השפעתן המשתקת (ציקלופלגית) על שריר המיקוד, השפעה שתלויה במינון התרופה. מחקר שהשווה בין ילדים שטופלו בעדשות אורתוקרטולוגיה בלבד, בשילוב של אורתוקרטולוגיה עם אטרופין 0.01%, או באטרופין 0.01% בלבד, מצא ממצאים מעניינים. מדדי אקומודציה שונים, כמו יכולת המיקוד היחסית החיובית (PRA) ופיגור האקומודציה, השתפרו באופן דומה בקבוצת הטיפול המשולב ובקבוצת האורתוקרטולוגיה בלבד לאורך שלושה חודשים. לעומת זאת, בקבוצה שטופלה באטרופין 0.01% בלבד, לא נצפו השפעות משמעותיות על תפקודי האקומודציה או האיזון הדו-עיני.
מסקנה: אין ראיות לקשר סיבתי או להשפעה על הטיפול
הנתונים המצטברים ממחקרים ארוכי-טווח בילדים מצביעים באופן עקבי על תמונה ברורה. ראשית, ההתערבויות הטיפוליות המודרניות לשליטה במיופיה גורמות לשינויים מינימליים בלבד בתפקודי האקומודציה והראייה הדו-עינית, או שהמערכת מסתגלת אליהם במהירות. שנית, וחשוב מכך, תפקודים אלו אינם מראים כל קשר לקצב התקדמות המיופיה.
מסקנות אלו מאשרות את ההבנה הקודמת כי הקשר בין אקומודציה וראייה דו-עינית לבין מיופיה הוא ככל הנראה אסוציאטיבי בלבד ולא סיבתי. מבחינה קלינית, המשמעות היא שהחשש מהשפעות שליליות של הטיפולים על תפקודים אלו אינו צריך להוות מחסום בפני התחלת טיפול, והשינויים הקלים שעלולים להתרחש אינם צפויים להשפיע על יעילות הטיפול עצמו.
המידע מבוסס על המאמר "IMI—2025 Digest", שפורסם בגיליון ספטמבר 2025 של כתב העת המדעי היוקרתי Investigative Ophthalmology & Visual Science (IOVS) המאמר נכתב על ידי צוות מומחים בינלאומיים מובילים מהמכון הבינלאומי לקוצר ראייה (IMI), ביניהם ד"ר נינה טהאן (Nina Tahhan) ממכון הראייה ע"ש בריין הולדן ואוניברסיטת ניו סאות' ויילס באוסטרליה, פרופ' מארק בולימור (Mark A. Bullimore) מהקולג' לאופטומטריה באוניברסיטת יוסטון בארה"ב, פרופ' שיאנגוי הא (Xiangui He) מאוניברסיטת טונגג'י בשנגחאי, פרופ' קיוקו אונו-מצואי (Kyoko Ohno-Matsui) מהאוניברסיטה לרפואה ורפואת שיניים בטוקיו, פרופ' ניקולה לוגאן (Nicola S. Logan) מאוניברסיטת אסטון בבריטניה, וד"ר איאן פליטקרופט (Ian Flitcroft) מהאוניברסיטה הטכנולוגית של דבלין באירלנד. הפרסום בכתב עת זה, לאחר שעבר ביקורת עמיתים קפדנית, מבטיח שהמאמר המקורי אמין, מבוסס-ראיות ומהווה את הסטנדרט העדכני ביותר בתחום חקר המיופיה.