האמונה הרווחת במשך שנים רבות הייתה כי התקדמות קוצר הראייה (מיופיה) היא תופעה של גיל הילדות וההתבגרות, וכי היא נעצרת באופן טבעי בסוף שנות העשרה או בתחילת שנות העשרים. עם זאת, ניתוח מחקרים מתמשכים, כפי המפורט בסיכום הממצאים של המכון הבינלאומי לקוצר ראייה לשנת 2025, מנפץ את המיתוס הזה ומציג תמונה מורכבת ומדאיגה יותר. נתונים חדשים, במיוחד ממחקרים ארוכי טווח באוסטרליה, לצד ניתוחים מבוססי-קליניקה מאירופה ואסיה, מאשרים באופן חד משמעי כי עבור חלק ניכר מהאוכלוסייה, המיופיה ממשיכה להתקדם בקצב משמעותי מבחינה קלינית גם בבגרות הצעירה, ובמיוחד בקרב אנשים עם קוצר ראייה גבוה.
נתונים חדשים מאוסטרליה: התארכות גלגל העין נמשכת גם בבגרות
אחד האתגרים הגדולים בחקר המיופיה במבוגרים היה המחסור בנתונים ארוכי טווח על התארכות גלגל העין (אורך צירי), המדד האובייקטיבי והחשוב ביותר להתקדמות המחלה. מחקר פורץ דרך ממערב אוסטרליה, המכונה "מחקר ריין" (Raine study), מילא את החסר הזה על ידי מעקב אחר אותם נבדקים בגיל 20 ובגיל 28.
הממצאים היו ברורים: בקרב משתתפים ממוצא אירופאי עם מיופיה, גלגל העין המשיך להתארך בקצב ממוצע של 0.03 מילימטר לשנה, בהשוואה לקצב נמוך משמעותית של 0.01 מילימטר לשנה בקרב אלו ללא מיופיה. קצב זה, שנראה אולי זניח, מתורגם להתארכות של 0.3 מילימטר במשך עשור, שצפויה לגרום לשינוי של כ-0.75- דיופטר במספר המשקפיים. תגלית זו מוכיחה כי התהליך הביולוגי הגורם למיופיה אינו נעצר עם סיום גיל ההתבגרות, אלא ממשיך לפעול גם בשנות העשרים.
המידע מבוסס על המאמר "IMI—2025 Digest", שפורסם בגיליון ספטמבר 2025 של כתב העת המדעי היוקרתי Investigative Ophthalmology & Visual Science (IOVS) המאמר נכתב על ידי צוות מומחים בינלאומיים מובילים מהמכון הבינלאומי לקוצר ראייה (IMI), ביניהם ד"ר נינה טהאן (Nina Tahhan) ממכון הראייה ע"ש בריין הולדן ואוניברסיטת ניו סאות' ויילס באוסטרליה, פרופ' מארק בולימור (Mark A. Bullimore) מהקולג' לאופטומטריה באוניברסיטת יוסטון בארה"ב, פרופ' שיאנגוי הא (Xiangui He) מאוניברסיטת טונגג'י בשנגחאי, פרופ' קיוקו אונו-מצואי (Kyoko Ohno-Matsui) מהאוניברסיטה לרפואה ורפואת שיניים בטוקיו, פרופ' ניקולה לוגאן (Nicola S. Logan) מאוניברסיטת אסטון בבריטניה, וד"ר איאן פליטקרופט (Ian Flitcroft) מהאוניברסיטה הטכנולוגית של דבלין באירלנד. הפרסום בכתב עת זה, לאחר שעבר ביקורת עמיתים קפדנית, מבטיח שהמאמר המקורי אמין, מבוסס-ראיות ומהווה את הסטנדרט העדכני ביותר בתחום חקר המיופיה.
פענוח גורמי הסיכון להתקדמות בבגרות
החוקרים במחקר ריין המשיכו ובחנו אילו גורמים סביבתיים וגנטיים משפיעים על התקדמות המיופיה בין גיל 20 ל-28. הם מצאו כי התקדמות מהירה יותר הייתה קשורה למספר גורמים:
- מין: נשים הראו התקדמות מהירה יותר מגברים.
- חשיפה לשמש: חשיפה מופחתת לשמש, שנמדדה באופן אובייקטיבי באמצעות פלואורסצנציה של לחמית העין, הייתה קשורה להתקדמות גדולה יותר.
- זמן מסך: זמן מסך מוגבר היה קשור באופן מובהק להתקדמות המיופיה.
- גנטיקה: ציון פוליגני גבוה יותר (מדד המשלב מספר רב של גנים הקשורים למיופיה) היה קשור גם הוא להתקדמות מהירה יותר.
באופן לא מפתיע, גם מצב הראייה ההתחלתי בגיל 20 היה גורם מנבא חזק: ככל שרמת המיופיה ואורך גלגל העין היו גבוהים יותר בתחילת הדרך, כך ההתקדמות במהלך שמונה השנים הבאות הייתה משמעותית יותר. חשוב לציין כי למרות שההשפעה של זמן מסך וחשיפה לשמש הייתה מובהקת, החוקרים העריכו כי גורמים אלו הסבירו רק כ-1% מהשונות בהתקדמות, מה שמרמז כי מעורבים בתהליך גורמים רבים ומורכבים נוספים.
תובנות מהקליניקה: סביבה אקדמית וגיל צעיר כמאיצים
ניתוחים רטרוספקטיביים של נתונים מקליניקות ברחבי העולם מספקים תובנות נוספות על דפוסי ההתקדמות בחיים האמיתיים. ניתוח שנערך בקליניקה של מכון בריין הולדן בסידני, אוסטרליה, מצא כי בין הגילאים 18 ל-30, המיופיה התקדמה בכמעט דיופטר שלם בממוצע. ממצא חשוב נוסף היה שהתקדמות הייתה נפוצה יותר בקרב אנשים שעבדו או למדו בסביבה אקדמית, בהשוואה לאלו שעבדו בסביבות לא אקדמיות.
צוות מחקר מדבלין, אירלנד, ניתח נתונים של למעלה ממיליון ביקורים במרפאות אופטומטריה ומצא כי בעוד שברוב המכריע של המטופלים המיופיה הייתה יציבה, עדיין קיים חלק משמעותי, במיוחד בקרב מבוגרים צעירים (18-24) ובעלי מיופיה גבוהה, שממשיכים לחוות התקדמות משמעותית. ההתקדמות השנתית החציונית עמדה על 0.05- דיופטר, אך במקרים חדשים של מיופיה שהופיעה בבגרות, הקצב היה כפול, 0.11- דיופטר לשנה. בנוסף, נמצא כי הסיכוי להתקדמות היה גבוה כמעט פי שלושה בקבוצת הגיל 18-24 בהשוואה לקבוצת הגיל 40-44.
נתונים מהודו הציגו תמונה חמורה עוד יותר, עם קצב התקדמות שנתי ממוצע של כ-0.25- דיופטר בקרב צעירים בגילאי 18-30. יש לציין כי מדגם זה הורכב ממטופלים שפנו לייעוץ לקראת ניתוח להסרת משקפיים, ורמת המיופיה הממוצעת שלהם הייתה גבוהה יותר (5.00- דיופטר) מאשר במדגם האירי (2.00- דיופטר).
מיופיה בגיל מבוגר והיקף התופעה
התופעה אינה מוגבלת להתקדמות של מיופיה קיימת. ניתוח מחדש של נתונים רחבי היקף מארצות הברית (NHANES), לצד נתונים מקליניקות בגרמניה וביפן, מצא ראיות ברורות להתקדמות של כ-1.00- דיופטר בין גיל 20 ל-50. יתר על כן, ניתוח מעמיק יותר של הנתונים האמריקאיים העלה כי 19% מהאוכלוסייה מפתחים מיופיה לראשונה בחייהם בבגרות (Adult-onset myopia). ממצא זה מדגים כי התפתחות מיופיה אינה תופעה המוגבלת בלעדית לגיל הילדות.
לסיכום, הראיות העדכניות והמקיפות מאשרות כי מיופיה היא מצב דינמי שיכול להמשיך ולהתפתח גם בבגרות הצעירה. ממצאים אלו מחייבים שינוי תפיסתי בקרב קלינאים ומטופלים כאחד. הם מדגישים את החשיבות של המשך מעקב אחר מצב הראייה ובריאות העין גם לאחר סיום גיל ההתבגרות, במיוחד בקרב אנשים עם מיופיה גבוהה, אלו הנמצאים בסביבה אקדמית, ונשים. ההבנה כי התהליך נמשך פותחת את הדלת למחקר עתידי על אפשרויות טיפול להאטת ההתקדמות גם באוכלוסייה הבוגרת.